סמדי ז"ל כתבה בלוג באתר דה מרקר קפה, שנה וחודשיים לפני שנפטרה. הפוסט מובא כאן כלשונו.


אני חליתי בסרטן שהתגלה לפני שלוש שנים .עברתי שנה וחצי של טיפולים בכימותרפיה ,קרינה ושלושה ניתוחים.לקח לי שנה להבין שרופאים לא מרפאים אותי אלא עוזרים לי לרפא את עצמי וההבדל הוא מהותי ומשמעותי עד מאוד.
מחלת הסרטן היא המפלצת המודרנית ,אף אחד לא ראה אותה אלה רק את תוצאותיה .היא מסתורית ומעוררת אימה.הפחד הוא מרכיב מאוד חזק בכל מה שקשור למחלה. וכמו שדוד בן-יוסף כתב בספרו "יש חיים אחרי ייאוש":" הסרטן מפחיד והפחד מסרטן".המפלצת המפחידה הזאת יכולה לצוץ בתוך הגוף שלנו, בתוכנו מבלי שנרגיש,אין עלילה מפחידה מזו.
הרפואה משתמשת בארטילריה כבדה וקשה כנגד המפלצת האיומה הזאת והיא יורה לכל עבר ברקמות הבריאות ולעיתים קרובות גם מקריבה רקמות בריאות במלחמת החורמה בכל תא סרטני.מבחינה כימית יש קושי רב להתגבר על הסרטן הערמומי ,אם כי למדע יש הצלחות.
כשאין ברירה פותחים את הגוף ופשוט חותכים מתוכו את האיבר הנגוע עם רדיוס ביטחון סוגרים ומקווים לטוב.כמו שאמרתי הסרטן הוא ערמומי ,הוא יכול אם ירצה להתחמק מכל הארטילריה הוא בעצם כמו לוחם גרילה מספיק תא אחד שברח כדי להקים מליציה חדשה במקום אחר.
אחרי שנה וחצי של מלחמה בסרטן חשבתי שבדרך הזאת גופי יגמר לאט לאט חתיכה חתיכה ואם אשאר בחיים אחרי הכול אהיה נכה לכן אם חפצת חיים אנוכי כדאי שאמצא דרכים אחרות .
רגעים אילו היו נקודת השפל בכל התהליך שלוותה בהתקף חרדה שנוצר בעקבות אובדן אמון ושבירה של הנחת בסיס, שהחזקתי שאמרה "תסמכי על הרפואה היא תרפא אותך".
הפחד הגדול בהעדר מישהו לסמוך עליו הפך לדחף עצום לחפש אלטרנטיבה.שם נפתחתי לעזרה מכל כיוון אפשרי אנשים, ספרים, טיפולים. לראשונה הבנתי שהרפואה בעצם מאפשרת לי זמן נוסף לרפא את עצמי, וכדאי שאזדרז ואבנה לי אלטרנטיבה,אמונה חדשה תוך לקיחת אחריות על עצמי. שאבין, את הסרטן שחי בתוכי, משהו מאוד חזק מניע אותו ,יש מנוע עצום מאחורי התאים ההיפראקטיביים הללו הם תאים סוררים מרדניים, ואולי הם באים לומר לי משהו ועלי ללמוד להבין איך להסיר את המנוע והמניע למרד ומשימה גדולה נוספת איך להתגבר על הפחד.שנה וחצי ישבתי וקראתי חומרים שכתבו חולים שהחלימו כי אין חכם כבעל ניסיון כמו שאבי אוהב לומר ועדיין אני לומדת וקוראת. פגשתי אנשים רבים שעזרו לי לעבור את השינויים הנפשיים שלוו את התקופה, שעזרו לי להתחזק מחדש, להתגבר על הפחד להשתחרר מהרפואה כדרך להחלמה. אני מודה לכולם ולמשפחה המדהימה שלי שדואגת לי תמיד
ולמה אני מספרת את כל זה בבלוג ?
לחוה אלברשטיין יש שיר שניקרא "קרקס" והוא עלה בראשי בהקשר לאותה תחושה שאני חשה, הוא הולך כך:


היי,
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור
לעיירה אחת הגיע
קרקס של צוענים
קרקס קטן קרקס צנוע
קרקס של עניים
היו שם עז וחמור ונמר קטן
דוכן עם הגרלות
בולע עשן אישה עם זקן
וקורע שרשראות
ובכיכר העמידו אהל
סיפרו שיש בו סוד
אנשים חיכו שעות בתור
כולם רצו לראות
אבל הסוד לא התברר
אלא אחרי שנים רבות
באוהל הגדול ישב בריון
בריון מפחיד מאוד
ומי שנכנס לאוהל
חטף סטירה אדירה בפנים
והוא ברח מהר
ולא סיפר דבר לאחרים
"לא יאמינו לי, לא יאזינו לי,
"חשב מי שחטף"
הם לא הזהירו אותי, אז למה לי
להזהיר אותם עכשיו?"
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
יש הצגות בחושך ובאור
והלב נשבר בפנים
לראות בין המחכים בתור
את כל הילדים
ואי אפשר לצעוק להם רגע
אי אפשר לעצור אותם
לא יאזינו לך לא יאמינו לך
הם שומעים רק את עצמם
כן אי אפשר לצעוק להם "זהירות"
אי אפשר לעצור אותם
אף אחד לא לומד מאף אחד
אנשים מלמדים את עצמם
והקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
כן הקרקס ממשיך לנסוע
והאוהל עוד מסקרן
והבריון ממשיך לפגוע
אבל איש לא מתלונן
זה סיפור שסיפר לי אבא
כשהייתי ילדה קטנה
למה נזכרתי בו היום
אני פשוט לא מבינה
האם הסיפור קרה באמת
גם זה עוד לא ברור
אין לי את מי לשאול כעת
נשאר רק הסיפור...


אני היום שנה וחצי אחרי הניתוח האחרון תודה לאל חיה ומתפקדת. היום בחוכמה שבדיעבד אני יודעת על דברים שלא הזהירו אותי שלא נאמרו לי, שלא התייחסו אליהם בכלל ונודעו לי מאוחר מדי. והייתי רוצה שאחרים, שעומדים בתורים למרפאות האונקולוגיות, ייקחו אותם בחשבון מבחירה ולא מחוסר ברירה כמו שאני חשתי.ואני אסביר את עצמי, הרפואה היום מאוד מתקדמת והרופאים יוצאים מגדרם בשביל לעזור לחולים, אבל כל המערכת לוקה לצערי בחוסר בכוח אדם מספר המומחים לא גדול ומספר החולים הולך וגדל לצערי .

לרופאים אין את הזמן לרדת איתך לפרטים הקטנים והכוונה להשלכות של ניתוח על חייך אח"כ או קרינה או כימותרפיה .אין לזה מקום לא רק בגלל הזמן הקצר גם בגלל שהמצב הוא מצב של הישרדות. המטרה של הרפואה היא שתישאר בחיים כמה שיותר זמן והמחירים יכולים להיות כל מחיר בעצם כי אתה נחשב כמת או חצי מת תלויי באחוזי הצלחה עפ"י הסטטיסטיקה של המקרה.

כל השיקולים של הרפואה נכון להיום הם כאלה, המניחים שאין לך אלטרנטיבה להחלמה מלבד הרפואה ובמצב כזה השיקולים הגיוניים. אם אתה יכול לבנות לעצמך אלטרנטיבה ויש צורך כאן בבניה מחדש של מערכת אמונות שארכת זמן, אבל אפשרית, צא לדרך.אני כותבת דברים אילו כדי שאולי אנשים היום כמו שאני הייתי לפני שלוש שנים ידעו שקיימת אלטרנטיבה למי שמתחבר לזה ויש לו את הקול הפנימי שאומר לו שיש דרך אחרת.וכדי שאהיה יותר ברורה אומר: במצב חרום פנה לרפואה קבל עזרה, אחר כך ירד הלחץ חפש אלטרנטיבה בנה אותה ואת עצמך מחדש במרץ זו ההבראה .

והכי חשוב: "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל"( כמו שאמר רבי נחמן מברסלב)
ספרים שפותחים דרך לרפואה שלמה
"יש חיים אחרי יאוש" דוד בן יוסף
"עיגולי השמחה של דסי"דוד בן יוסף
ניתן להשיג דרך האתר http://lehayim.bon.co.il
המסע של ברנדון בייטס
איזון גוף נפש של אושו
מסע הנשמות של.דר' מייקל ניוטון.
אנציקלופדיה על החומר ועל הרוח של אילנה רוגל
אינטליגנציה ארוטית של אסתר פרל
ואם אתם יודעים על עוד אשמח לשמוע
 

סמדר רק-שמש